<h1>צרור החיים הדרך השלישי סימן ד'</h1>
<h2>דף יב:</h2>
ועתה שהנר דלוק בשבת צריך שיזהר שלא יטה ולא יגרום לא כבוי ולא הבערה. ומשום כך אמרו (שבת י"ב, ב' ועי' תוספתא פ"א) אין קורין לאור הנר ואפי' הנר בבית העליונה והוא עומד בבית התחתונה לא יקרא, ולא יפלא, שמא ישכח (ויצא) ויטה. ושנים הקורין בענין אחד מותרין לקרות לאור הנר, שכל אחד מזכיר לחבירו. אם קורין בשני ענינים שכל אחד טרוד בענינו, אסור. והתינוקות קורין לאור הנר לפני רבן. שהרב משמרם ואימתו עליהם, אבל הוא לא יקרא, שאין אימתן עליו. אבל מסדר הוא ראשי הפרשיות. כלומר מעיין ראשי הפרשיות, וקורא אחר כן על פה. וכלים הדומין זה לזה וצריכין עיון גדול להבחין ביניהן, אסור להקריבם לאור הנר ולהבחין ביניהם. ור"ת ז"ל [נ"א ור"ח] [כתב] דשמש שהוא קבוע ואין צריך לדקדק כל כך, שכבר הוחזק בבית, בודק אפילו בנר של שמן, אבל אין מורין כן. אבל שמש שאינו קבוע שצריך לדקדק ולהחזיק עצמו בשמש בקי, אסור לבדוק כוסות וקערות הצריכין בחינה בנר של שמן. אבל בנר של נפט דמאיס ונפיש נהוריה ולא צריך לאטויי, מותר.
<h2>דף כה:</h2>
רוחץ אדם ידיו ורגליו בלילי שבת בחמין שהוחמו מבעוד יום ועונג הוא. ואפילו למחר רוחץ פניו ידיו ורגליו בחמין שהוחמו מערב שבת. כשמואל כדאיתא בפרק כירה (מ', א'). והאשה טובלת בליל שבת ואין בו משום איסור. דאין סחיטה בשער.
<h2>דף כט:</h2>
המכבה את הנר מפני החולה שיש בו סכנה או מפני גוים או ליסטים שיש בהן סכנה, מותר ואם אין בהם סכנה, חייב. וכבר כתבנו שאסור לומר לגוי לעשות מלאכה שהישראל אינו יכול לעשות. ועל כן אפילו מקודם השבת לא יאמר אדם לגוי להדליק לו הנר בשבת ולא לתקנו. אבל אם הגוי דלק הנר לעצמו, יכול ישראל להשתמש לאורו ואפילו הוא מכירו, שאין חשש שמא ירבה בשבילו. ונר הדלוק במסיבה, אם רוב ישראל אסור להשתמש לאורה. שהגוי על דעת הרוב מדליק. אם רוב גוים מותר. מחצה על מחצה, אסור. מעשה היה בליל שבת שהיינו יושבין על השלחן והנר היתה קרובה לכבות, והיינו במקצת הסעודה. ואמר מורי ה"ר פרץ ז"ל שאם כבר עשינו קדוש שהגוי יכול לתקן. וכן דרך התוספות.
<h2>דף מה.</h2>
מניחין נר של שבת על גבי אילן המחובר, דהואיל ואסור ליגע בנר לא אתי לאישתמושי באילן.
<h2>דף קכ:</h2>
ומי שרוצה לכבות הנר או שרוצה להדליק המדורה, אסור לפתוח הדלת כנגדן מפני שיכנס הרוח ואע"פ שאין שם אלא רוח מצויה, דמודה ר' שמעון בפרק כל כתבי הקודש בפסיק רישיה ולא ימות. ונר שאחורי הדלת אסור לפתוח הדלת ולנעול כדרכו, מפני שהוא מכבהו בשעה שהוא פותח ונועל. ופירש ר"ח כשהנר קבוע בכותל ובפתיחתו מכבה [נ"א מכה] לנר. ואם שכח נר על גבי הטבלא מנער את הטבלא והוא נופל. ואם כבה כבה. וליכא משום מכבה משופך את השמן שבנר, ואמרו שהמסתפק ממנו חייב משום מכבה, [וזה] דהואיל ולא ניחא ליה מותר. אבל אם הניחו בדעת והנר דולק, אע"פ שכבה, נעשית בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלו.
<h2>דף קכב.</h2>
המכבה את הנר מפני החולה שיש בו סכנה או מפני גוים או ליסטים שיש בהן סכנה, מותר ואם אין בהם סכנה, חייב. וכבר כתבנו שאסור לומר לגוי לעשות מלאכה שהישראל אינו יכול לעשות. ועל כן אפילו מקודם השבת לא יאמר אדם לגוי להדליק לו הנר בשבת ולא לתקנו. אבל אם הגוי דלק הנר לעצמו, יכול ישראל להשתמש לאורו ואפילו הוא מכירו, שאין חשש שמא ירבה בשבילו. ונר הדלוק במסיבה, אם רוב ישראל אסור להשתמש לאורה. שהגוי על דעת הרוב מדליק. אם רוב גוים מותר. מחצה על מחצה, אסור.
מעשה היה בליל שבת שהיינו יושבין על השלחן והנר היתה קרובה לכבות, והיינו במקצת הסעודה. ואמר מורי ה"ר פרץ ז"ל שאם כבר עשינו קדוש שהגוי יכול לתקן. וכן דרך התוספות.
